יום העבודה של נהג מונית מתחיל לרוב כמו כל יום אחר – התנעת הרכב, בדיקת המסלול, יציאה לכביש. אבל מהר מאוד מתברר שאין דבר כזה “יום רגיל”. כל נוסע שמצטרף לנסיעה מביא איתו עולם שלם, וגם אם הדרך קצרה – הסיפור לעיתים נשאר הרבה אחרי שהמונית נעצרת.
בשעות הבוקר המוקדמות עולים הנוסעים השקטים. אנשים בדרך לעבודה, הראש כבר עמוס במשימות של היום. יש כאלה שמעדיפים לשקוע בטלפון, אחרים פותחים בשיחה קצרה. עבור נהג המונית, אלו רגעים של התבוננות – להבין את הקצב, להרגיש את האווירה.
בהמשך היום מגיעים הסיפורים. נוסעת שמספרת על ראיון עבודה חשוב, זוג שמתווכח בלחש, תייר שמנסה להבין את העיר דרך החלון. כל נסיעה היא הצצה לחיים של מישהו אחר, בלי לדעת מה יקרה בהמשך. נהגי מוניות רואים אנשים ברגעים הכי לא מתוכננים שלהם.
הערב מביא איתו עומס רגשי אחר. אנשים חוזרים הביתה עייפים, חלקם מרוצים, חלקם מאוכזבים. לעיתים, המונית היא המקום שבו הכול יוצא החוצה. נהגים מספרים על נוסעים שבכו, צחקו, או פשוט שתקו – ודווקא השקט היה הסיפור.
החיים דרך המראה האחורית מלמדים פרופורציות. “אתה מבין שלכולם יש משהו”, אומר נהג ותיק. “גם אם כלפי חוץ הכול נראה רגיל.” המפגש הקצר עם עשרות אנשים ביום מחדד את ההבנה שכל אחד נושא איתו משקל, חלום או דאגה.
עם זאת, לא הכול רומנטי. העבודה דורשת ריכוז מתמיד, סבלנות והתמודדות עם מצבים לא צפויים. מזג אוויר, פקקים, לחץ מהזמן – כל אלו משפיעים. ובכל זאת, רבים מהנהגים מוצאים משמעות דווקא בגיוון, באנשים, ובתחושה שהם חלק מתנועה מתמדת.
בסוף היום, כשהמונית חוזרת לחניה, הנהג נושא איתו עשרות סיפורים קטנים. הוא לא יזכור את כולם, אבל הם משאירים חותם. סיפורים מהדרך הם לא רק חוויות של נהגים – הם השתקפות של כולנו, כפי שאנחנו באמת, בין מוצא ליעד.
