המהפכה הטכנולוגית בעולם התחבורה ממשיכה לצבור תאוצה. מערכות חכמות, ניתוח נתונים בזמן אמת ובינה מלאכותית נכנסות לשגרת העבודה של נהגים ונוסעים כאחד. לכאורה, מדובר בתהליך חיובי שמביא עמו יעילות, זמינות ושיפור חוויית השירות.
אולם ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך מתחדדת השאלה כיצד היא מיושמת בפועל — ובעיקר כיצד היא משפיעה על האנשים שנמצאים מאחורי ההגה.
נהגי מוניות, הסעות ושליחים בישראל עדים בשנים האחרונות לשינוי עמוק באופי העבודה. המעבר לניהול דיגיטלי יצר תלות גוברת במערכות אוטומטיות, אשר קובעות זמינות, תעדוף ואף הכנסות. עבור חלק מהנהגים מדובר בכלי עזר, אך עבור אחרים — במקור לחשש וחוסר ודאות.
בעולם, מודלים גלובליים של תחבורה דיגיטלית מבוססים על אלגוריתמים שמקבלים החלטות מרכזיות. המערכת מחלקת נסיעות, קובעת תעריפים ומפעילה מנגנוני דירוג. ברוב המקרים, הנהג אינו שותף לתהליך קבלת ההחלטות, אלא מקבל תוצאה סופית.
נהגים במדינות רבות מדווחים כי מודל זה יוצר תנודתיות חריפה בהכנסה. תעריפים משתנים, תמריצים נעלמים, וזמני עבודה מתארכים — ללא יכולת תכנון אמיתית. כאשר כל שינוי נקבע על ידי מערכת אוטומטית, תחושת היציבות מתערערת.
גם נושא הדירוג מעורר דאגה. בעוד שהמנגנון נועד לשפר שירות, בפועל תלונה אחת או חוסר שביעות רצון סובייקטיבי עלולים להשפיע על המשך העבודה. עבור נהג, המשמעות ברורה: אובדן גישה למערכת משמעותו אובדן מקור פרנסה — לעיתים ללא הליך ברור של בירור או ערעור.
בישראל, שבה נהגי מוניות פועלים תחת רגולציה ברורה ומחויבויות רבות, החשש עמוק אף יותר. המעבר למודל שבו אלגוריתם מחליף פיקוח מוסדי עלול ליצור מצב שבו הנהג נמצא בין שני עולמות — מחויב לחוקים, אך תלוי במערכת שאינה פועלת לפי אותם כללים.
בנוסף, קיים פער תרבותי ומקצועי. נהג ישראלי רגיל לעבוד מול גורם אנושי: תחנה, מוקד, תאגיד או מנהל. במודל גלובלי, המענה הופך דיגיטלי בלבד. כאשר מתעוררת בעיה — תקלה, ויכוח או אי־הבנה — לעיתים אין למי לפנות.
חשש נוסף שעולה בקרב נהגים הוא אובדן תחושת המקצוע. נהיגה אינה רק פעולה טכנית, אלא מקצוע שמבוסס על ניסיון, היכרות עם השטח ואחריות. כאשר המערכת מתייחסת לנהג כיחידה מתחלפת, הערך האנושי עלול להישחק.
אין בכך התנגדות לטכנולוגיה עצמה. להפך — רוב הנהגים מבינים את חשיבות החדשנות ואת תרומתה לשיפור השירות. אך הם מדגישים כי טכנולוגיה צריכה לשרת את האדם, ולא להפוך אותו לנספח של אלגוריתם.
בישראל מתחזקת ההבנה כי לא כל מודל בינלאומי מתאים בהכרח למציאות המקומית. שוק קטן, רגולציה מורכבת, עומסי תנועה ייחודיים ומרקם אנושי צפוף מחייבים פתרונות מותאמים — לא העתקה אוטומטית של מודלים מחו״ל.
בעתיד הקרוב צפוי ענף התחבורה להמשיך ולהתפתח טכנולוגית. השאלה אינה האם להשתמש בבינה מלאכותית — אלא כיצד. האם היא תשמש ככלי תמיכה, או ככלי שליטה.
עבור הנהגים, ההבדל הזה הוא קריטי. הבחירה במודל הנכון עשויה לקבוע האם הטכנולוגיה תהפוך לשותפה לדרך — או לגורם שמערער את הביטחון המקצועי.
