בעשור האחרון עברה התרבות העולמית שינוי עמוק. אם בעבר צריכת תרבות הייתה חוויה מתוכננת — יציאה להופעה, צפייה בסרט או קריאת עיתון — הרי שכיום התרבות מגיעה אלינו בלחיצת אצבע.
הרשתות החברתיות הפכו לבמה המרכזית. יוצרים חדשים נולדים בטיקטוק, מוזיקאים מתפרסמים דרך אינסטגרם, ופודקאסטים מחליפים לעיתים את תחנות הרדיו המסורתיות. הקהל כבר אינו רק צרכן — אלא גם יוצר.
שירותי הסטרימינג שינו את חוקי המשחק. צפייה לפי דרישה, סדרות קצרות ותוכן מותאם אישית הפכו לסטנדרט. האלגוריתם לומד את ההעדפות שלנו ומחליט מה נראה בהמשך — תהליך שמעורר גם דיון על חופש בחירה וחשיפה לתרבות מגוונת.
גם עולם המוזיקה השתנה. אלבומים שלמים הוחלפו בסינגלים קצרים, ומשך הקשב התקצר. עם זאת, נוצרו גם הזדמנויות חדשות לאמנים עצמאיים, שמצליחים להגיע לקהל עולמי ללא חברת תקליטים.
התרבות הדיגיטלית מטשטשת גבולות בין גבוה לנמוך, בין מקומי לגלובלי. לצד החשש מאובדן עומק, רבים רואים בכך התחדשות — תרבות נגישה, חיה ודינמית יותר.
