מהפכת התחבורה השיתופית בישראל מתקרבת לצומת הכרעה. לאחר אישור הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה, נדמה כי השוק שהיה סגור במשך עשרות שנים עומד בפני שינוי עמוק — כזה שעשוי להשפיע לא רק על מחירי הנסיעות, אלא על תפיסת התחבורה כולה.
במשך שנים התנהלה התחבורה הציבורית בישראל תחת רגולציה נוקשה, שבה שוק המוניות נשלט כמעט לחלוטין על ידי מודל אחד: מונה, רישוי יקר והיצע מוגבל. כעת, עם כניסתן הצפויה של פלטפורמות תחבורה שיתופית, מתערער האיזון הישן — ומתחיל מאבק על עתיד הענף.
מצד אחד עומדים נהגי המוניות, שמזהירים מפגיעה בפרנסה וממה שהם מכנים "פתיחת השוק ללא רשת ביטחון". לטענתם, המדינה שוב משנה את כללי המשחק באמצע הדרך, בלי לתת מענה מספק לנהגים שפעלו במשך שנים תחת רגולציה מחמירה. "השקענו סכומי עתק ברישיונות ובכלי רכב," אומר אחד מהם, "ועכשיו מבקשים מאיתנו להתחרות בתנאים לא שווים".
מנגד, תומכי הרפורמה טוענים כי המצב הקיים אינו יכול להימשך. מחירי הנסיעות הגבוהים, זמני ההמתנה הארוכים והמחסור במוניות בשעות עומס הפכו לשגרה יומיומית. "הציבור משלם את המחיר של שוק סגור," אומר גורם בענף התחבורה. "תחרות מבוקרת היא לא איום — היא הכרח".
הציבור, כך נראה, כבר מצביע ברגליים. אפליקציות תחבורה שיתופית מדווחות על עניין גובר, במיוחד בקרב צעירים, סטודנטים ותושבי פריפריה. עבורם, האפשרות לנסוע יחד, לחסוך בעלויות ולהפחית עומסים בכבישים נתפסת כמהלך מתבקש בעידן של יוקר מחיה ופקקים אינסופיים.
גם במערכת הפוליטית מבינים כי מדובר ברגע מכריע. ההצבעה הקרובה בכנסת צפויה להיות טעונה, עם לחצים משני הצדדים. יש הרואים במהלך הזדמנות היסטורית לתקן עיוותים בני שנים, ויש החוששים מהשלכות לא מתוכננות על ענף המוניות.
בינתיים, המסר לציבור ברור: שינוי בדרך. השאלה שנותרה פתוחה היא לא אם התחבורה בישראל תשתנה — אלא איך, ובאיזה מחיר. האם תימצא הדרך לשלב בין חדשנות לתעסוקה הוגנת? האם נהגי המוניות יצליחו למצוא את מקומם במציאות החדשה?
בשבועות הקרובים ייקבע אם ישראל מצטרפת למדינות שכבר אימצו תחבורה שיתופית כחלק בלתי נפרד מהניידות העירונית — או שמא תמשיך להתלבט בצומת, בזמן שהעולם כבר מתקדם קדימה.
